החלטה בתיק תא"ק 54939-03-11

1.         בפניי בקשה להורות על מחיקת כותרת התביעה וכן בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשות.

המדובר בבקשה שהוגשה במסגרת תביעה בה נתבעו המבקשות, חברה ובעליה לשלם לה סך של 125,765 ש"ח בגין תשלומי ארנונה.

לטענת המבקשות דין הכותרת להימחק שכן תביעה כנגד המבקשת מספר 2, מנהלת ובעלת מניות בעילת הרמת מסך, הינה עילה נזיקית וככזו אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר.

כן נטען שהמשיבה לא טרחה לציין את מלוא העובדות הנדרשות לניהול ההליך בסדר דין מקוצר שכן לא פרטה מועדי אחזקתה בנכס ובהיעדר ראיות לאחזקתה, דין כותרת התביעה להימחק .

2.         לטענתן, המבקשת מספר 1 לא החזיקה בנכס בתקופות האמורות ואף בהתאם לספרי המשיבה הינה אינה רשומה כמחזיקה בנכס ואף מטעם זה אין לחייבן. בנוסף, טענו המבקשות שבהתאם להוראות פקודת העיריות היה על המשיבה לעדכן מחזיקים עם הגשת חוזה שכירות ובהיעדר הסכם שכזה המבקשות הרי שאינן הנתבעות הנכונות.

לגרסתן, הואיל והמשיבה לא עדכנה פרטי מחזיקים ברישומיה, הרי שהתביעה אינה נסמכת על פקודת העיריות והואיל והודעות חיוב נשלחו לחברת אולם ומסעדת החוף השקט והמבקשת 1 מעולם לא נרשמה כמחזיקה, לא עמדה לה כל זכות הקיימת בדין למחזיק.

3.         כך גם נטען שפעילות המבקשת 1 היתה כאולם אירועים בלבד ואין לחייבה כמסעדה.

כן נטען שהואיל ולא החזיקה בנכס על פי הגדרת פקודת העיריות לא ניתן להחיל בנסיבות המקרה דנן את הוראות חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ד- 1992, כפי שתוקן בסעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004 (להלן: "חוק ההסדרים"). לטענתן, המשיבה לא פרטה קיומם של התנאים המוקדמים לחוב שכזה הנובע מהוראות חוק ההסדרים ואין די בטיעון סתמי באשר לתחולת חוק ההסדרים.

4.         מנגד, טענה המשיבה שדין הבקשה להידחות.

לגרסתה, המבקשת החזיקה בנכס  מיום 1/9/2010 ועד ליום 11/12/2010 עת ניתנה למשיבה הודעה על חדלת חזקה בנכס. לטענתה, תדפיס החוב שצורף כנספח  לכתב התביעה מפרט מהם החיובים בגינם נתבעו המבקשות.

לטענתה, בהתאם להוראות סעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן:"פקודת העיריות") הרי שפנקסי העירייה מהווים ראייה לכאורה על קביעת הארנונה. כך גם נטען שהטענה בדבר סיווג הנכס אינה נכונה שכן המבקשות חויבו בתשלום ארנונה עבור גן אירועים בלבד ומדובר בטענה שמקומה במסגרת השגה מינהלית.

בהתייחס לטענת הגבייה הכפולה, טענה המשיבה שמעולם לא גבתה כספים מגורמים אחרים עבור תקופות אחזקה זהות.

לעניין הודעות החיוב, נטען כי אלו נשלחו לכתובת המשלם כפי שדווחה וזאת בהסתמך על הודעת העברת חזקה שקבלה על פי דין.

בכל הנוגע לטענת המבקשות לפיה אין לבצע הרמת מסך, נטען שבהתאם להוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, יש להרים מסך בין חברה לבעל מניות בנוגע לחובות ארנונה שהותירה החברה ואף טענה שבנסיבות העניין מתקיימים התנאים הנדרשים בהתאם להוראות סעיף 119 א(א) לחוק ההסדרים והמבקשת לא הרימה הנטל בעניין, שכן הנטל לסתור החזקות בחוק מוטל על המבקשת ובנסיבות העניין המדובר בתביעה שהוגשה בהתאם להוראות תקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

5.         בתגובה לתגובה, טענו המבקשות שאין לקבל טענות המשיבה שאינן נתמכות בתצהיר ואף צרפו העתק הסכם הפשרה שנערך בין המשיבה לבין חברת אולם ומסעדת החוף השקט בע"מ הכולל גם יתרת חוב בגין ארנונה, אגרת מים, ביוב ושמירה הכוללים גם את שנת 2009 למספר נכסים לרבות הנכס שמספרו הפיזי 321900200 הוא הנכס שבגינו נתבעות המבקשות כעת.

6.         לאחר עיון בכתב התביעה ונספחיו ובשים לב לאמור בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למחיקת כותרת התביעה להתקבל שכן עילת התביעה על פי חוק ההסדרים אינה מפורטת דיה.

המשיבה לא מצאה לנכון לפרט בכתב תביעה המוגש בסדר דין מקוצר החקיקה הרלוונטית וכל שציינה הוא קיומו של חוק ההסדרים. כך גם הפנתה המשיבה להוראות סעיף 119 א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש). (להלן: "פקודת מס הכנסה").

            המשיבה הפנתה בתגובתה להוראות סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים הקובע כדלקמן:

" על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים,  והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר[נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות